בנם של גיטל (טובה) ומשה. נולד בשנת תרצ"ג (1932) בפולין. אח לאריה, קלמן, צבי, שרה ושושנה.

שמעון היה פעוט בן שנתיים כשעלה לישראל עם הוריו ואחיו ב-1934. משפחתו הקימה את ביתה בעיר חדרה, בשכונת נווה חיים שאך נוסדה, ושם עברה עליו ילדותו. למד בבית הספר הממלכתי-דתי "תחכמוני" והמשיך את לימודיו בבית ספר תיכון בעיר. בשעות הפנאי שיחק כדורגל ב"הפועל חדרה", ועל המגרש באו לידי ביטוי הכושר הספורטיבי שלו, ותכונות כמו זריזות ותחרותיות. כמו כן עבד במשק החקלאי של הוריו, שבו גידלו פרות ותרנגולות.

עם סיום לימודיו התגייס שמעון לצה"ל בשנת 1950, ושובץ בחיל המשטרה הצבאית.

במהלך שירותו הצבאי נפצע פציעות קשות בראשו והיה נתון בסכנת חיים. טופל בבית החולים ומצבו התייצב, אך הוא נותר נכה. נקבעה לו דרגת נכות בשיעור של מאה אחוזים לצמיתות.

על אף הנכות החמורה הצליח להקים משפחה. הוא הכיר את שמחה ונישא לה. נולדו להם שלושה ילדים: משה, יעקב וזיוה. שמעון היה איש משפחה אוהב ומסור מאוד, שמוכן לעשות הכול למען בני ביתו. דגל בחינוך קפדני, נוקשה אך גם שופע אהבה ורגש, של ילדיו.

בלט כאיש עקרונות, דעתן ובעל אופי חזק. אדם יציב שאינו מתפשר ואינו נכנע לגורלו. התמודד באומץ עם נכותו, ועשה את המרב כדי לתפקד באופן עצמאי בחיי היומיום.

כחלק מהתמודדותו עבד בעבודות שונות. בין היתר מדי פעם עבד כסדרן בבית הקולנוע "חוף" בחדרה, וכשהמשפחה עברה לגור בקריית ביאליק עבד בנהריה כסדרן בבתי הקולנוע "הוד" ו"רון".

בחלוף השנים סבל ממחלת האפילפסיה, שהתפתחה עקב הפציעה. המחלה גרמה להידרדרות איטית אך מתמדת במצב בריאותו. משפחתו עמדה לצידו ותמכה בו כל חייו עד שתש כוחו.

שמעון גלייכר נפטר ביום כ"ח בכסלו תשס"א (25.12.2000). בן שישים ושבע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין "שדה יהושע" בחיפה. הותיר אחריו רעיה, שני בנים ובת, נכדים, אחים ואחיות.